בקשת סליחה אחת והחלטה חשובה שקיבלתי

שתפו את המאמר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp

שנים שלא ביקשתי מאף אחד סליחה,
הכוונה טובה שלי תמיד הייתה טובה ולא עשיתי לאף אחד רע.

אבל השנה זה הכה בי.
מסתבר ששכחתי אותי.
את תחושת ה"לא ראוי" שליוותה אותי כל כך הרבה שנים,
את הפוטנציאל המבוזבז,
מערכות היחסים שפיספסתי כי חששתי ולא הצלחתי לתקשר,
כשרציתי ולא עשיתי,
כשוויתרתי לעצמי.
הרי כשאנחנו מתחברים לרגע (תרתי משמע) – הכל פשוט והתשובה ברורה:
לא נולדנו כדי להעביר את הימים,
לא נולדנו כדי לבזבז את הזמן על משחקי מחשב ומול הנייד,
לא נולדנו כדי להיות קטנים, עצבניים, מלאי ביקורת,
לא נולדנו כדי להיות בלחץ, במקום אחד ולחשוב על המשימה הבאה שעלינו לעשות,
לא נולדנו לעשות את המוכר והידוע, להתלונן, לחשוש ולהיות פאסביים..

כשאנחנו מבלים זמן עם ילדים קטנים או אפילו עוצרים לרגע ונזכרים בזמנים הטובים ביותר שלנו,
ברור לנו שנולדנו לחלום,
ליזום,
לעשות,
לתקשר,
לצחוק,
להיות מלאי תשוקה,
לגלות סקרנות,
ליהנות,
להיות ברגע.
אנחנו יודעים שהחוויות המסעירות ביותר בחיינו לא מגיעות ברגעים שבהם אנחנו מקשיבים לדעותיהם של אחרים
אלא ברגעים שבהם אנחנו פועלים בהקשבה לקול הפנימי שלנו,
כשאנחנו בוחרים לעשות משהו שמשנה, הולכים עם זה עד הסוף עושים את זה טוב למען מטרה גדולה יותר מאיתנו.

זה לא עומד להיות קל.
מאתגר לפרוץ גבולות,
לא פשוט ללמוד רעיונות חדשים
ועוד יותר מורכב להתחיל לשנות הרגלים ישנים.
אבל כדי ליצור עולם טוב יותר,
עם בני אדם שמאמינים בעצמם,
מלאי מוטיבציה,
צעירים שמבינים שהצלחה יושבת על גישה ושיטה,
ילדים וילדות שלוקחים אחריות ובוחרים בדרך שנכונה עבורם מתוך בטחון עצמי,
אני מוכן להסתכן,
כי מדובר על הרבה יותר ממודל עיסקי –
זו משימת חיי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

המדריך "להיות השחקן הכי מקצועי שאתה יכול!"

לקבלת החוברת הזינו כתובת מייל

choose to be your best