איך יכול להיות שאנחנו מגדלים דורות של פרפקציוניסטים?!

שתפו את המאמר

הרי ברור לכולם שכדי להשתפר אנחנו חייבים להשתנות,
כולם מבינים!
ויודעים שכדי שזה יקרה צריכים רק לנסות בלי לפחד מטעויות.

העניין הוא שהמסגרות פועלות אחרת.

מהגן ועד לפנסיה אנחנו חיים במסגרות,
ביה״ס יסודי,
חטיבת ביניים ותיכון,
תחביבים, צבא או מקום עבודה.
לאורך כל מסלול החיים אנחנו נדרשים להתאים את עצמנו לציפיות של אחרים,
לעמוד בסטנדרטים,
לספק תוצאות.
כל מסגרת עם הדרישות שלה ובכולן החשיבה מתמקדת במשימה הבאה,
בפרויקט,
ברבעון,
במבחן,
במשחק..
במטרה לספק את הסחורה החשיבה במסגרות לעולם תהיה לטווח קצר,
ואנחנו מגיל צעיר – מתיישרים,
מעולפים,
מרצים,
מתרחקים מכל סדק של פגיעות,
מפחדים לטעות – כדי לספק תוצאות.

אנחנו לא משתנים דרך מילים,
לא דרך משפטים מפוצצים או תיאוריה מעניינת.
אלא גדלים מתוך השראה,
הדרך לשינוי היא יצירת מרחבים שבהם אתגר וכיף יהיו במרכז
והסביבה תאפשר יוזמה ויצירתיות.
עד שזה לא יקרה –
הלמידה תהיה מוגבלת וימשיכו לגדול פה דורות שמשחקים במשחק המושלמות,
שחוקים ומכורים לוודאות.

זכות להתפתח וליצור..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

המדריך "להיות השחקן הכי מקצועי שאתה יכול!"

לקבלת החוברת הזינו כתובת מייל

choose to be your best